פסק-דין בתיק תע"א 2934-07

בפני בית הדין בקשת המבקש מר שוחט - לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, לחייב את המשיבים לציית לפסק הדין אשר ניתן על ידי בית דין זה ביום 18.2.10, והוכרע בערעור עליו בבית הדין הארצי לעבודה ביום 18.6.12.

המבקש מבקש לחייב את המדינה לשבץ אותו בתפקיד ההולם את כישוריו, דרגתו ושכרו ערב יציאתו לשליחות מטעם המדינה.

המדינה טענה כי נעשה מאמץ לקיים את פסק הדין אולם המבקש הוא זה שסיכל את ביצועו כמו כן טענה כי כספים שנפסקו על פי פסק הדין שולמו למבקש, ועל כן אין כל עילה למתן סעד לביזיון בית משפט.

העובדות

1.      בתאריך 18.2.10 ניתן פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה (עב 2934/07). (להלן: פסק דין קמא). 

2.      בתאריך 18.6.12 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בתיק ע"ע 189/10, ע"ע 199/10). (להלן: פסק הדין בבית הדין הארצי).

3.      המבקש הגיש את הבקשה לביזיון בית המשפט ביום 19.9.12.

הכרעת הדין

1.        מתן סעד על פי פקודת בזיון בית משפט הינו סעד נדיר. לכל סעד יש את ההליך המתאים ואת הערכאה המתאימה אליה יש לפנות. כלל זה חל גם בענייננו.

2.        בכותרת הבקשה נאמר: " בקשה על פי פקודת בזיון בית המשפט" אולם בגוף הבקשה חוזר המבקש על טענות שהועלו בהליכים השונים (לרבות הליכים שאינם פסק הדין קמא או פסק הדין בבית הדין הארצי, בתיקים שונים שהתנהלו בפנינו), תוך מתן פרשנות לדברי בית הדין קמא ודברי בית הדין הארצי.

3.        יודגש כי על פסק הדין קמא הוגש ערעור, שניתן בו פסק דין מפורט ומנומק בן 33 עמודים, ובו אף הוגדל הפיצוי שנפסק למבקש, עוד יודגש כי מדובר בערעור הדדי של שני הצדדים וכי גם ערעור המדינה התקבל בחלקו.

4.        סעיף 6(1) לפקודה קובע כי " בית המשפט העליון , בית משפט מיוחד שנתכונן על פי סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל 1922 , בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה". (דגש שלי ש.ש.). סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה מחיל את פקודת הביזיון גם על בית הדין (ראה ע"פ 18008/98 בן דוב ואח' נ' ק. ח. טכנולוגיות לרכב בע"מ).

5.        לשון הסעיף נוקטת במילים " לכל צו שניתן על ידם". הצו האחרון דהיינו ההוראה האחרונה ניתנה על ידי בית הדין הארצי לעבודה ולכן בקשה זו אינה בסמכותנו.

6.        פסק הדין החלוט הסופי, עליו הוגשה הבקשה, ככל שהיה מקום להגישה, הוא של בית הדין הארצי לעבודה וזאת מחמת שפסק הדין בבית הדין הארצי הוא הערכאה האחרונה וכן כי שינה בחלקם מהדברים שנאמרו בבית הדין קמא.

7.        על כן, הבקשה שהוגשה, הוגשה לערכאה שאינה מוסמכת להפוך, לפרש, או לכפות קביעה כלשהי של בית הדין הארצי לעבודה.

8.        משכך, דין הבקשה להידחות.

9.        אולם פטור בלא כלום אי אפשר שכן פסק הדין של בית הדין הארצי לעניין הספציפי של השיבוץ במשרה לא חלק מהותית על האמור בפסק הדין קמא, על כן נדון בבקשה גם לגופו של עניין.

10.    המבקש טוען בקליפת אגוז, כי מאז מתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, פנה למשיבה בבקשה שפסק הדין יבוצע כמתחייב למרבה הצער לטענתו לא נעשה דבר. המבקש נשאר בתפקידו. המבקש מונה את המכתבים בטלפונים אשר העביר למשיבה (מיום 4.7.12, ומיום 26.7.12, ומיום 6.8.12, נספחים א' -ג' לבקשה) וכן טלפונים שביצע.

11.    לטענתו הישיבה שהתקיימה לא הביאה לתוצאה הרצויה והתנהלות זו ראויה לטעמו לכל גנאי בפרט נוכח גילו של המבקש.